רקע ומוטיבציה
שנאת זרים היא תופעה חברתית מורכבת המושפעת מהקשר תרבותי ומדיני. המחקר מצביע על כך שמגע חיובי בין קבוצות יכול לשפר את היחסים ביניהן, אך מגע כזה אינו מתרחש באופן טבעי בשל נטיית בני אדם להתחבר לדומים להם, דפוסי הפרדה מבוססי גזע ומעמד, וחרדה בין-קבוצתית. יש חוקרים הטוענים כי שנאת זרים תפחת מאליה עם הזמן, ככל שהגירה ורב-תרבותיות יגבירו את החשיפה ההדדית, אך הבולטות הגוברת של שיח אנטי-הגירה בגרמניה, צרפת ובריטניה מלמדת שנוכחות מיעוטים ממשיכה להיתפס כאיום.
הפחתת שנאת זרים עומדת במרכז הספרות המדעית על רב-תרבותיות במדינות כמו ארצות הברית, בריטניה ואוסטרליה. עניין מחקרי זה גבר נוכח גל הפופוליזם הגלובלי, התחזקות תנועות הימין הקיצוני, עלייה בפשעי שנאה ואירועים פוליטיים כמו הברקזיט ובחירת דונלד טראמפ לנשיאות.
הנזקים של איסלמופוביה
אחד הביטויים הנפוצים ביותר של שנאת זרים הוא יחס עוין כלפי מוסלמים. איסלמופוביה מוגדרת כטיפול בלתי אוהד במוסלמים הכולל עמדות שליליות ועוינות, התעללות מילולית ופיזית והשפלת הזהות המוסלמית. אין מדובר בתופעה חדשה, אך היא החריפה מאוד לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, עם עלייה של 82% בהטיה סמויה ועקיפה ועלייה של 75% בהפליה גלויה כלפי בעלי מראה או רקע מוסלמי. בתי כנסת ומסגדים עברו ונדליזם, גרפיטי, הצתות ופיגועי פצצה. מאז נותרת ההדרה החברתית והכלכלית של מוסלמים גבוהה במדינות רבות, בין היתר בשל הקישור הסטראוטיפי בין האיסלאם לטרור.
ההשלכות של איסלמופוביה חמורות. בצורותיה הקיצוניות, שנאה הובילה לאירועי ירי המוני, כמו פיגועי הטרור בכריסטצ'רץ', בקוויבק סיטי ובמרסיי, ומתקפת הרכב ליד מסגד פינסברי פארק בבריטניה. כמעט 80% מהמוסלמים באוסטרליה דיווחו על חוויות של הפליה ויחס בלתי שוויוני, מה שפוגע ביכולתם להשתלב בחברה ומגביל את חופש הדת שלהם.
שינוי עמדות איסלמופוביות
שינוי עמדות כלפי קבוצות מסומנות הוא קשה ביותר. מאמצים להפחית דעות קדומות באמצעות הכשרה בגיוון ומסעות תקשורתיים לא הניבו תוצאות חד-משמעיות. מחוץ למעבדות פסיכולוגיות, מעט מחקרים עסקו בהפחתת דעות קדומות תוך שימוש בקבוצות ביקורת אקראיות. יוצא דופן בולט הוא מחקרם של ברוקמן וקאלה (2016), שהראה כי עמדות טרנספוביות ניתנות לשינוי באמצעות שיחות דלת-לדלת. מחקר זה השתמש בשתי טכניקות מרכזיות: עיבוד פעיל (active processing) של מידע המנוגד לדעות קדומות, ונטילת פרספקטיבה (perspective taking), כלומר דמיון נקודת המבט של האחר.
המחקר המתואר כאן בחר להתמקד באוכלוסייה מבוגרת יותר, בעלת דעות מגובשות ועמידות לשינוי, ושאפה לבחון האם שיחה חד-פעמית ומתוסרטת יכולה לייצר אמפתיה מתמשכת ולהפחית דעות קדומות. המחקר התנהל במלבורן, אוסטרליה, עיר שבה 30% מתושביה נולדו מחוץ לאוסטרליה ואיסלמופוביה מהווה בה בעיה גוברת.
אמפתיה קוגניטיבית ורגשית
האמפתיה ממלאת תפקיד מרכזי בהתנהגות פרו-חברתית ובבניית יחסים בין-קבוצתיים. היא מחולקת לשני מרכיבים: אמפתיה רגשית, המתייחסת ליכולת להגיב עם רגש מתאים למצב של אחר, ואמפתיה קוגניטיבית, המתייחסת ליכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר. נטילת פרספקטיבה מגבירה את האמפתיה הקוגניטיבית ויכולה לצמצם הטיות כלפי קבוצות מסומנות.
מחקרים מראים כי אמפתיה רגשית מושפעת מהטיות גזעיות סמויות: אנשים חשים אמפתיה חזקה יותר כלפי בני קבוצתם. לכן, אוכלוסיית המחקר, שדיווחה על רמות אמפתיה נמוכות כלפי מוסלמים, הוגדרה כמועמדת מתאימה להתערבות שתשפיע על שני הממדים הללו.
שיטות המחקר
המחקר השתמש בעיצוב ניסוי מבוקר אקראי (RCT) דו-זרועי. הנבדקים גויסו מתוך משתתפי מחקר קודם שדיווחו על תחושות שליליות או אמביוולנטיות כלפי תושבים מוסלמים. הם הוזמנו להשתתף בסקר בסיס, ולאחר מכן חולקו באקראי לקבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת.
כלי מדידה:
- דעות קדומות: שבעה פריטים מסולם הדעות הקדומות הגלויות והעדינות
- אמפתיה קוגניטיבית: שלושה פריטים מסולם נטילת פרספקטיבה בין-קבוצתית
- אמפתיה רגשית: שישה פריטים מסולם האמפתיה של בטסון
ציר הזמן: סקר בסיס (T1), סקר מעקב ראשון 6 שבועות לאחר ההתערבות (T2), וסקר מעקב שני 12 שבועות לאחריה (T3).
מבצעי ההתערבות: 15 מתנדבים, בעיקר סטודנטים לתארים מתקדמים, שעבדו בזוגות. רובם היו בני רקע אסייתי או מזרח-תיכוני, ורובם נשים בגילאי 25-35. הכשרתם כללה הבנת הרציונל המחקרי, תרגול שיחות תפקידים, ועבודה עם מדריך מפורט.
אופן ההתערבות: שיחה מובנית של 15 דקות בדלת הבית של הנבדק, שכללה:
- עיסוק בשאלה היפותטית של איסור הגירה מוסלמית כדי לעורר עיבוד פעיל
- צפייה בקליפ וידאו ובו דיון בין אישה אוסטרלית לבנה לבין אישה מוסלמית-אוסטרלית על טרור, ביטחון ודעות קדומות, ודיון בתגובות הנבדק
- הנחיה לחשוב על חוויות אישיות של שיפוט שלילי או סטיגמה (נטילת פרספקטיבה)
- שיקוף ורפלקציה על ערכה של נטילת פרספקטיבה כלפי מוסלמים
ממצאים
סך הכל 227 נבדקים (גיל ממוצע 65.4) השתתפו בניתוח הסופי: 153 בקבוצת הביקורת ו-74 בקבוצת הניסוי. פרופיל הדמוגרפיה ורמות הבסיס היו דומים בין שתי הקבוצות.
שיחות ההתערבות הפחיתו באופן מובהק סטטיסטית את הדעות הקדומות כלפי מוסלמים: 6 שבועות לאחר ההתערבות (d=0.27), ו-12 שבועות לאחריה (d=0.18). כדי להמחיש את עוצמת האפקט, נבדק שדירג את המוסלמים ב-45 (מתחת לניטרלי) בסקר הבסיס, דירג אותם ב-52 (מעל לניטרלי) 6 שבועות לאחר ההתערבות. עוצמת ההשפעה הייתה גדולה פי 1.48 מהשיפור שנרשם ביחס למוסלמים בסקר הלאומי האמריקאי בין השנים 2004 ו-2020.
האמפתיה הקוגניטיבית עלתה באופן מובהק 6 שבועות לאחר ההתערבות, אך הפרש זה לא נשמר בסקר ה-12 שבועות. האמפתיה הרגשית לא הראתה שינוי מובהק בשתי נקודות הזמן. ניתוח נתיבים הראה שגם אמפתיה קוגניטיבית וגם רגשית לא תיווכו את ההשפעה על הפחתת הדעות הקדומות.
דיון ומסקנות
המחקר מוכיח שניתן לייצר תנאים לדיאלוג שיפחיתו דעות קדומות כלפי מוסלמים, גם באוכלוסייה מבוגרת בעלת עמדות מגובשות. חשיבות הממצאים משולשת: ראשית, מעט מאוד מחקרים עומדים בסטנדרטים מדעיים גבוהים בתחום הפחתת איסלמופוביה. שנית, הרגשות האנטי-מהגריים הולכים וגוברים במערב, ואינם צפויים להתמתן מאליהם נוכח השימוש בשיח איסלמופובי על ידי פוליטיקאים פופוליסטיים. שלישית, ההתערבות הייתה יעילה דווקא עבור אותם אנשים שנמצאים בסיכון גבוה יותר להיקלט בתנועות ימין קיצוני.
מגבלות המחקר כוללות: היעדר קבוצת ביקורת עם שיחת מקבילה (placebo), מה שמותיר פתח לאפשרות שהשינוי משקף רצייה חברתית; תלות אפשרית באישיות המתנדבים; ושימוש בסרטון המציג אישה מוסלמית בלבד, שעשוי להפחית את יעילות ההתערבות עם גברים.
ההתערבות הוגדרה כבעלת עלות נמוכה, סיכון נמוך וניתנת לביצוע בבית המשתתף. הכשרת המתנדבים ארכה בין שעה לשלוש שעות בלבד, וארגוני חברה אזרחית המנוסים בפעילות דלת-לדלת עשויים לשמש שותפים יישומיים. לאור ההשקעה הממשלתית הנרחבת בקידום הכלה חברתית, התערבויות מסוג זה בהיקפים נרחבים עשויות להיות הן ישימות והן כדאיות.
מקור
Benier, K., Faulkner, N., Ladegaard, I., & Wickes, R. (2024). Reducing islamophobia through conversation: A randomized control trial. Social Psychology Quarterly, 87(4), 461-478.
