סקירה שיטתית של גורמי סיכון לאלימות בין בני זוג

אלימות בין בני זוג: היקף הבעיה

אלימות בין בני זוג כוללת פגיעות פיזיות, פסיכולוגיות ומיניות במערכות יחסים רומנטיות. לפי סקרים לאומיים, שיעור האלימות הפיזית בין בני זוג בארצות הברית בשנה האחרונה נע בין 17 ל־39 אחוזים. שיעורי הנפגעות גבוהים מעט משל הנפגעים, אך באופן כללי הדפוס הוא דומה בין גברים לנשים. מדובר בתופעה רחבת היקף המשפיעה על מיליוני נשים וגברים מדי שנה.

גישת המערכות ההתפתחותיות הדינמיות

הסקירה מאורגנת על פי גישת מערכות התפתחותיות דינמיות, המדגישה שלושה ממדים מרכזיים: מאפיינים הקשריים של בני הזוג, מאפיינים התפתחותיים והתנהגותיים של בני הזוג, והשפעות ויחסי גומלין בתוך מערכת היחסים עצמה. כל אחד ממישורים אלו נבחן בהקשר של סיכון להופעת אלימות.

מאפיינים הקשריים: דמוגרפיה, סביבה וקהילה

בקרב מבוגרים, גיל מהווה גורם מגן: ככל שהגיל עולה, הסיכון לאלימות פוחת. בנוגע למגדר, נמצאה נטייה לנשים להפעיל אלימות פיזית אף יותר מגברים, אך גברים גורמים יותר לפציעות. מעמד סוציו־אקונומי נמוך, הכולל הכנסה נמוכה, אבטלה והשכלה נמוכה, קשור לעלייה בסיכון לאלימות. גם גזע ואתניות הם גורמי סיכון: אפרו־אמריקנים והיספנים היו בעלי סיכון גבוה יותר. עם זאת, נמצא כי לרמת הלחץ ולהקשרים תרבותיים יש תפקיד מתווך, בייחוד בקרב קבוצות מהגרים.

גורמי סיכון ברמת השכונה והקהילה

שכונות עניות וחסרות לכידות חברתית נמצאו כגורם תורם לאלימות בין בני זוג. תחושת חוסר ביטחון, נורמות מקלות כלפי אלימות ואי התערבות שכונתית העלו את הסיכון. במחקרים מסוימים נמצא קשר הפוך בין חוסן קהילתי לסיכון לאלימות. נתונים על בתי ספר מצביעים על כך שלנערות ממשפחות עניות בבתי ספר עשירים יש סיכון גבוה יותר להיפגע מאלימות. גם חיבור רגשי לבית הספר עשוי להוות גורם מגן, בייחוד עבור נערות.

רקע משפחתי: חשיפה לאלימות בילדות וחוויות הורות

צפייה באלימות בין הורים בילדות נמצאה כגורם סיכון מתון עד בינוני להופעת אלימות בין בני זוג בבגרות. במקרים רבים, ההתנהגות האלימה מועברת מדור לדור לא דרך חיקוי בלבד, אלא דרך התפתחות של התנהגות אנטי־חברתית. התעללות בילדות (פיזית, מינית ורגשית) נמצאה אף היא כגורם סיכון מובהק, כאשר השפעותיה ניכרות לאורך זמן ובמיוחד כאשר קיימות בעיות נפשיות נלוות.

מאפייני הורות והשפעתם בגיל ההתבגרות

בקרב מתבגרים, ניכרת השפעתם של סגנונות הורות, בעיקר פיקוח הורי, תמיכה רגשית, נוקשות או קונפליקט במשפחה. פיקוח הורי הדוק ותמיכה הורית נמצאו כמקטינים את הסיכון לאלימות. מאידך, קונפליקטים עם האם או האב בגיל ההתבגרות נמצאו כמנבאים אלימות בעתיד, בפרט אצל נערות.

השפעות חברתיות: חברים וקבוצת השווים

בגיל ההתבגרות, קשר עם חברים אלימים מהווה גורם סיכון משמעותי. מתבגרים שחבריהם מעורבים באלימות זוגית או באלימות בכלל, נמצאים בסיכון גבוה יותר להיות קורבנות או תוקפים בעצמם. מאידך, איכות גבוהה של קשרי חברות בגיל ההתבגרות נמצאה כגורם מגן. גם תפיסות של נורמות חברתיות תומכות אלימות תרמו להופעת תוקפנות זוגית.

תמיכה רגשית וחברתית

תמיכה רגשית וחברתית נתפסת כגורם מגן, במיוחד עבור נשים. עזרה ממשית מצד אחרים, קהילה תומכת והיעדר בידוד חברתי תרמו להפחתת הסיכון. עם זאת, נמצא כי התמיכה אינה יעילה באותה מידה עבור נשים המשתמשות בחומרים פסיכואקטיביים. בקרב מתבגרים, תמיכה הורית וחיבור לבית הספר נמצאו כמגנים מפני אלימות.

בעיות נפשיות והתנהגות אנטי־חברתית

קיימת עדות רחבה לכך שהתנהגות אנטי־חברתית, תוקפנות, ואבחנות כמו הפרעת אישיות אנטי־חברתית מנבאות אלימות בין בני זוג. תכונות כמו עוינות, שליטה עצמית נמוכה, אימפולסיביות ורגזנות ניכרו בילדים ובני נוער שהפכו לתוקפים בגיל מבוגר יותר. גם סימפטומים של דיכאון קשורים לאלימות, בייחוד בקרב נשים, אם כי הקשר לעיתים נחלש כאשר שולטים על משתנים מתווכים אחרים.

ניסיונות אובדניים

ניסיונות אובדניים נחשבים לסימן לקשיים נפשיים חמורים ולעיתים אף משמשים כניבוי לאלימות זוגית, במיוחד כלפי בני זוג. עדויות מסוימות תומכות בקשר זה, בייחוד כשמדובר בגברים בעלי היסטוריה של ניסיונות אובדניים ופגיעות קודמות.

שימוש באלכוהול וסמים

אלכוהול נחשב לאחד המנבאים המרכזיים לאלימות זוגית בשל השפעתו המשחררת עכבות. עם זאת, עדויות מורכבות מצביעות על כך שהשפעתו ניכרת במיוחד בקרב נשים שצורכות אלכוהול במינון גבוה. שימוש בסמים נוספים, כמו קנאביס וסמים קשים, קשור גם הוא לעלייה בסיכון. מחקרים מסוימים מצביעים על כך שהתנהגות בן הזוג, כמו שתייה מרובה, משפיעה יותר מהתנהגותו של הנבדק עצמו.

גורמים קוגניטיביים: עמדות, אמונות ותפיסות

תפיסות שליליות של בן או בת הזוג, ייחוס עוין, וציפייה לתוקפנות נמצאו כגורמי סיכון. אנשים אשר מפרשים התנהגויות ניטרליות כעוינות, מגיבים לעיתים קרובות באלימות. עמדות סובלניות כלפי אלימות, או אמונות מגדריות נוקשות, גם כן מנבאות סיכון מוגבר.

מאפייני מערכת היחסים: סטטוס, שביעות רצון וקשר רגשי

מצב היחסים עצמו משפיע על הסיכון: זוגות נשואים נמצאו בסיכון נמוך יותר לעומת זוגות פרודים. רמת שביעות רצון נמוכה מהקשר, קונפליקטים חוזרים וקנאה תורמים לסיכון. קשר רגשי לא בטוח, כמו היקשרות נמנעת או חרדה מנטישה, נמצא קשור לאלימות רגשית ופיזית, בעיקר כשמשולב עם כעסים.

דפוסים מגדריים והבדלים בין גברים לנשים

אמנם רבים מהגורמים המנבאים אלימות דומים בין המינים, אך ישנם הבדלים מסוימים. נשים נוטות יותר לפתח בעיות נפשיות פנימיות כמו דיכאון ודימוי עצמי נמוך, והגורמים הללו מנבאים עבורן תוקפנות זוגית. באורח מפתיע, נמצא כי שתיית אלכוהול מהווה סיכון גבוה יותר לנשים מאשר לגברים.

השלכות על מדיניות ומחקר עתידי

לאור הממצאים, נדרשות התערבויות רב־רמתיות: בקהילה, בבית הספר, במשפחה ובפרט ברמת הפרט. מחקרים עתידיים צריכים לבחון גורמים מגנים, תהליכים מתווכים ויחסי גומלין בין גורמי סיכון, תוך שימוש במודלים התפתחותיים ומדידות מגוונות לאורך זמן.

מקור

Capaldi, D. M., Knoble, N. B., Shortt, J. W., & Kim, H. K. (2012). A systematic review of risk factors for intimate partner violence. Partner abuse, 3(2), 231.‏