דוגמא לסקירת ספרות בנושא נכונות להקרבה בזוגיות

מבנה הסקירה:

  • מסגרת תיאורטית שמאפשרת לשער מה יהיה הקשר בין הנכונות להקרבה של בן-זוג אחד להקרבה של בן-הזוג השני.
  • הקרבה – הגדרה מילונית, סוגי הקרבה.
  • תיאוריית התלות ההדדית.
  • גורמים לנכונות להקרבה: מחוייבות – מהי מחוייבות? פירוט המנגנונים להשפעת המחוייבות על הנכונות להקרבה.
  • השלכות הנכונות להקרבה: תפקוד המערכת הזוגית.
  • הבדלים מגדריים: הקרבה על פי תיאוריות פמיניסטיות, הקרבה על פי נתונים עובדתיים.
  • ממצאי מחקרים קודמים: השפעה דרך תפקוד המערכת הזוגית, קשר ישיר.

גוף הסקירה:

לפעמים קל לבני הזוג להתנהל באופן מוצלח: כאשר האינטרסים של שני בני הזוג מקבילים, השגת תוצאות רצויות היא פשוטה. למרבה הצער, במקרים רבים מה שטוב לאחד, לא טוב לשניה או להיפך. במקרים כאלה, יתכן שבני הזוג יראו את הקרבת האינטרס שלהם כנחוצה או רצויה (Van-Lange et al., 1997). כיצד הפרטים פותרים את הקונפליקט בין מה שטוב עבורם לבין מה שטוב לבן-זוגם או למערכת היחסים? מה גורם לאדם לנכונות להקרבה, והאם הנכונות להקרבה תורמת למערכת יחסים בריאה?…

… המחקרים הראשונים בנושא הקרבה בדקו הקרבה בארגונים, הקרבה כחלק מתורת המשחקים (Van-Lange et al., 1997), או הקרבה בחברה במובן הרחב (אומה, שבט) (Triandis, 1996) או ברמת המשפחה (Bahr & Bahr, 2001). רק מאוחר יותר התחילו מחקרים על הקרבה במערכות יחסים קרובות יותר כגון זוגיות ונישואין (Van-Lange et al., 1997) והורות (Bahr & Bahr, 2001). בעבודה זו אתמקד בנכונות להקרבה במערכת יחסים זוגית.

הגדרה: הקרבה

[הגדרה מילונית, סוגי הקרבה]

על מנת להגדיר נכונות להקרבה יש להגדיר ראשית מה היא הקרבה. המילון מגדיר הקרבה כויתור על דבר מסויים למען אחר, כניעה על מנת לזכות בדבר מה אחר, או הקדשה של דבר בעל ערך לצורך קבלה של משהו דחוף יותר. במערכות יחסים קרובות נכונות להקרבה מוגדרת כנטיה לוותר על אינטרס עצמי מיידי על מנת לקדם את הרווחה של בן-הזוג או של מערכת היחסים (Van-Lange et al., 1997)…

הקרבה יכולה להיות ויתור על פעילויות רצויות (הקרבה פסיבית) או ביצוע פעולות שאינן רצויות (הקרבה אקטיבית). פעילויות אלה יכולות להיות מינוריות, כגון צפיה בסרט שבן הזוג מעדיף, או גדולות, כגול מעבר למדינה אחרת בעקבות קריירה של בן הזוג (Van-Lange et al., 1997)…

תיאוריית התלות ההדדית

על פי תיאוריה זו אי התאמה בין רצונות וצרכי בני הזוג, או אי התאמה בין רצונות וצרכי בן-זוג אחד לבין טובת המערכת הזוגית מביאה להשפעת יתר בשני הכיוונים:

בכיוון השלילי…. בכיוון החיובי, מלבד התרומה הישירה למערכת היחסים, ההקרבה עשויה לפתח אמון ותחושת אהבה בן בני הזוג, וכך לתרום למערכת היחסים (Van-Lange et al., 1997). מנגנונים אלו מתוארים ביתר פירוט בהמשך.

על פי תיאוריה זו, ההקרבה מתבצעת באמצעות תהליך העברת המוטיבציה. תהליך זה מעורב בכל מקרה בוא אדם מוותר על אינטרס מיידי למען אינטרס בעל טווח ארוך יותר, לא רק בהקשר של מערכות יחסים. מערכת יחסים זוגית היא מקרה פרטי של מטרה ארוכת טווח.

גורמים לנכונות להקרבה – מחוייבות

[השפעת ההקרבה ממידת המחוייבות לקשר, מהי מחוייבות, פירוט המנגנונים להשפעת המחוייבות על הנכונות להקרבה]

בשלב ראשון בעיות של חוסר התאמה נחוות כבעיות נקודתיות שיש לפתור. ההחלטה האם לפעול בהקרבה או באנוכיות יכולה להיות מודעת ושקולה או בלתי מודעת ואימפולסיבית. במשך הזמן, האדם מתרגל להתאים לסוג מסויים של דילמות שחוזרות על עצמן, סוג מסויים של פעולה, וכך ההקרבה או האנוכיות הופכות להרגל בלתי מודע ולא להחלטה חוזרת ונשנית. Van-Lange et al. (1997) מצביעים על מחקרים שמראים כי נטיות אלו שונות מזוג לזוג: בעוד זוגות מסויימים נוטים לנהוג בהקרבה, זוגות אחרים נוטים לנהוג באנוכיות. לדעת החוקרים, הסיבה לכך היא שהנכונות להקרבה מושפעת ממידת המחוייבות לקשר.

מחוייבות היא המידה בה כל בן-זוג חווה את מערכת היחסים במושגים של טווח ארוך, תוך עקביות בזמנים טובים וקשים, הקשרות פסיכולוגית וההכרה בכך שאדם זקוק לזוגיות. על פי תיאוריית התלות ההדדית המחוייבות צומחת מהמאפיינים של מערכת יחסים נתונה, כגון שביעות רצון, אלטרנטיבות פחות טובות, ומידת ההשקעה במערכת היחסים (Van-Lange et al., 1997).

Van-Lange et al. (1997) מציעים ארבעה מנגנונים בלתי תלויים בהם משפיעה המחוייבות על הנכונות להקרבה. בחינת המנגנונים חשובה לצורך השאלה האם הנכונות להקרבה של בן-זוג אחד משפיעה על הנכונות להקרבה של בן הזוג השני, וזאת מכיוון שאיכות האלטרנטיבות, מידת ההשקעה ואפילו שביעות הרצון עשויות להיות שונות בין בני הזוג במערכת יחסים נתונה…

  • מנגנון ראשון.
  • מנגנון שני.
  • מנגנון שלישי.
  • מנגנון רביעי.

הקולקטיביזם משפיע על מידת ההתמקדות של הפרט בצרכים של פרטים אחרים בתוך הקבוצה או בטובת הקבוצה. לכן קולקטיביסט יעדיף לשמר מערכת יחסים גם אם היא גוזלת ממנו משאבים. אינדיבידואליסטים נוטים לפעול יותר על פי תיאוריית החליפין החברתיים, ולכן יעזבו מערכת יחסים כזו. כתוצאה מכך, באופן כללי קולקטיביסטים נמצאים במערכות יחסים קולקטיביות יותר, ואינדיבידואליסטים במערכות יחסים חליפיות יותר (Triandis, 1996). הסבר זה רלוונטי למנגנון הרביעי בלבד. כלומר במידה ומתקיימים המנגנונים 1, 2, ו3, לא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין נכונות להקרבה של צד אחד לנכונות להקרבה של הצד השני. משום כך נפנה לבדוק את ההשלכות של הנכונות להקרבה:

השלכות הנכונות להקרבה – תפקוד המערכת הזוגית

על פי תיאוריית התלות ההדדית קונפליקטים מהווים פוטנציאל לפגיעה בבריאות הקשר וחיוניותו. דילמות כאלה עשויות להיות מלוות ברגשות שליליים כגון כעס או חוסר בטחון, ובני הזוג עשויים להגיב לחוסר ההתאמה בויתור על מערכת היחסים. עם זאת, נכונות להקרבה יוצרת דוקא השפעה חיובית על תפקוד המערכת הזוגית, המוגדרת על ידי רמת ההסתגלות הזוגית והנטיה לשמר את מערכת היחסים. Van-Lange et al. (1997) מציעים לכך ארבעה הסברים…

… עדיין נשאלת השאלה, האם השפעה זו פועלת באופן סימטרי בין שני בני הזוג.

הבדלים מגדריים

[הקרבה על פי תיאוריות פמיניסטיות, הקרבה על פי נתונים עובדתיים]

על פי תיאוריות פמיניסטיות, הקרבה נחשבת לפגם במערכות יחסים אימהיות (בין אם לילדיה). תיאוריות אלה נשענות על גישה לפיה ההקרבה אופיינית יותר לנשים, ולאימהות בפרט. לטענתן, ההקרבה המאפיינת נשים נובעת מתפיסה הירארכית שלפיה על האישה להקריב את האינטרסים שלה למען בן הזוג ולאחר מכן למען הילדים. לעומת זאת, נכונות להקרבה אצל גברים לא נתפסת כפגם אלא כמעלה, וזאת, על פי גישות אלה, משום שעל פי אותה תפיסה הירארכית יש מעלה לגבר שמצליח לוותר על טובתו האישית למען בת-זוגו או למען ילדיו (Bahr & Bahr, 2001).

מבלי להכנס לטיעונים נורמטיביים (מה נכון או מה רצוי), הטענות המוצגות על ידי Bahr & Bahr מבוססות על נתונים עובדתיים לפיהם הנכונות להקרבה בקרב נשים גבוהה יותר מהנכונות להקרבה בקרב גברים.

גם Whitton, Stanley & Markman (2007) מדברים על הבדלים מגדריים בהשפעה על  הנכונות להקרבה: אצל נשים תופעה זו נבעה מרגשות של הקשרות, בעוד אצל גברים היא נבעה ממחוייבות.

ממצאי מחקרים קודמים

השפעה דרך תפקוד המערכת הזוגית

במחקרים השונים של Van-Lange et al. (1997) נמצאה תמיכה רחבה להשפעה של הנכונות להקרבה על ההסתגלות הזוגית, והשפעה בחלק מהמחקרים על הנטיה לשימור הזוגיות, שני המרכיבים של תפקוד המערכת הזוגית. יתרה מכך, ברוב המחקרים שנערכו על ידי צוות החוקרים נמצא כי הנכונות להקרבה מתווכת את השפעת המחוייבות על תפקוד המערכת הזוגית. אם נזכור את נושא ההדדיות בקשר שבין הנכונות להקרבה לבין תפקוד המערכת הזוגית, ממצאים אלה תומכים בקשר חיובי בין הנכונות להקרבה של בן-זוג אחד לבין הנכונות להקרבה של בן הזוג השני.

גם Whitton et al. (2007) מצאו כי נכונות להקרבה משפרת את תפקוד המערכת הזוגית תוך הדגשת ההסבר הקולקטיביסטי, לפיו התנהגויות התומכות בזוגיות (לעומת האינטרס העצמי) משפרות בתפקוד המערכת הזוגית. הם מדווחים על קשר דו כיווני בין הנכונות להקרבה לבין התפקוד, זו משפרת את זו וחוזר חלילה במעגל של צמיחה. על סמך מחקר דיאכרוני נכונות להקרבה אצל בן זוג אחד יוצרת אמון אצל בן הזוג השני, אשר בתורה מעלה את הנכונות להקרבה אצלו.

קשר ישיר

אף על פי שההשפעה ההדדית של הנכונות להקרבה לא היתה המטרה העיקרית של המחקר של Van-Lange et al. (1997), בשניים מתוך 6 המחקרים המדווחים במאמר נבדקו גם הקשרים בין נכונות להקרבה של אחד מבני הזוג לנכונות להקרבה של בן הזוג השני. במחקר אחד נבדקו 45 זוגות ונמצא קשר חיובי בין הנכונות להקרבה של שני בני הזוג, במחקר השני נבדקו 64 זוגות ונמצא קשר באותו כיוון.

pdf


לחלק הקודם | חזרה למדריך לכתיבת סקירת ספרות במדעי החברהלחלק הבא